ניירות עמדה משנת 2017

האמנם חוסנה הכלכלי של ישראל זולג ומחלחל כלפי מטה לאזרחים

צוות הכנת המסמך: ד"ר גדעון בן דרור,יו"ר הצוות,סגן יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי, בשיתוף עם חברי העמותה אביבה פלאי וברוך עובדיה ,שהם גם חברי המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי,כמו גם רימון לביא, 24 בספטמבר 2017.

כאשר נמצאנו לקראת שבוע הספר בישראל (בחודש מאי) מתפרסמות ידיעות לפיהן משרד התרבות מתקשה להקציב סכום של 150 אלף ₪ לקיום שבוע הספר בפריפריה.

וזה אומר דרשני, מבחינת מדיניות הממשלה וסדרי העדיפויות שלה. ובאותו זמן - בעיתון כלכליסט (3.5.17) בדקו ומצאו, כי הכלכלה הישראלית מתחזקת, בעוד שהאזרחים הישראלים נחלשים.

לפני 7 שנים (מאי 2010), הצטרפה ישראל לארגון ה – OECD, ומאז הכלכלה בישראל והצמיחה גבוהים, בעוד אי השוויון גבוה ושיעור העוני הוא הגבוה מבין המדינות המפותחות.

מבחינה מקרו – כלכלית מצבנו טוב

יחס חוב – תוצר של ישראל (62.1%) נמוך, לעומת הממוצע של מדינות ה – OECD (ממוצע של 88%).

הכלכלה הישראלית צומחת בקצב גבוה

ישראל (2016) – 4% 

OECD ממוצע  – 1.7%

האבטלה

בישראל נמוכה – 4.9% (ב – 2011 – 7.1%)

OECD ממוצע – 6.3% (ב – 2011 – 8%).

זינוק בהכנסות ממסים (2010 – 2016) – 45% 

עקב שילוב של צמיחה מתמשכת, אבטלה נמוכה, ויחס חוב – תוצר נמוך.

ובאותו זמן, האינדיקטורים הכלכליים מראים שתוצאות החוסן הכלכלי של ישראל אינו מגיע לאזרחים.

אי שוויון בישראל הוא מהגבוהים בעול

(מדד ג'ני לאי שוויון – 2015).ישראל במקום 5 הגבוה באי שוויון (אחרי צ'ילה, מקסיקו, ארה"ב) עם 0.355 נקודות, כאשר גרמניה (0.292) ואיסלנד (0.244), הן הגבוהות במדד השוויון (במקומות 21 ו – 34).  

ישראל בעלת שיעור העוני הגבוה ב – OECD

(שיעור העוני באוכלוסייה – 2015).

ישראל – 18.6% (טורקיה – 17.2%, בריטניה – 10.4%, גרמניה – 9.1%, אירלנד – 4.6%).

ישראל נמוכה בסיוע לחלשים

(ההוצאה על הוצאות סוציאליות כשיעור מהתמ"ג)

ישראל – 8.6% (2015).

OECD ממוצע - 12.3% (2015) 

ישראל לא משקיעה מספיק במערכת הבריאות 

(הוצאה לאומית לבריאות כשיעור מהתמ"ג)

ישראל – 5.0% (2015)

OECD ממוצע  – 5.9% (2015) 

ההוצאה פר – תלמיד מההוצאה הממשלתית השנתית על חינוך (2015) באלפי דולרים

ישראל – 7.8, לוקסמבורג – 21, שוויץ – 19, ארה"ב – 15.7, OECD ממוצע – 10.5, מקסיקו – 3.4.

ההשקעה נמוכה ברווחה

(ההוצאה כשיעור מהתמ"ג – 2016)

ישראל – 16.1%, צרפת – 31.5%, OECD ממוצע – 21%, מקסיקו 7.4%.

במצב הקיים, הקצבות משרד הרווחה לרשויות המקומיות מגדילות את הפערים בין רשויות מקומיות, ומכאן גם בפערי השירות ואיכותו לאזרח. 

רוב ההקצבות לשירותי רווחה לרשויות מקומיות ניתנות ע"י הממשלה (משרד הרווחה) בגובה 75% ועל הרשות המקומית לתקצב ממקורותיה 25% מהעלות המוסכמת.  כשרשות המקומית היא חלשה ולא מסוגלת לתקצב 25% ממקורותיה(פר נזקק), כל ההקצבה מבוטלת. התוצאה היא שרשות חזקה מקבלת מהממשלה 75% מהעלות המוסכמת (ומשלימה 25% ממקורותיה) בעוד שרשות חלשה לא מקבלת מהממשלה אפילו את התקציב הממשלתי שקיים במשרד לצורך זה. 

מידע בסיסי של הקצבות משרד הרווחה (75% )- 2015 : ישוב דרוג             בסקלה         הקצבת הממשלה (פר נזקק)

ירכא           2                 1141 ₪ 

אשדוד        5                 4293 ₪ 

תל אביב     8                 5304 ₪ 

סביון          10               8928 ₪ 

פתרון מוצע: הקצבות הממשלה לרשויות יינתנו בגובה 100% מהעלות המוסכמת, לפי סקלה דיפרנציאלית, המעדיפה רשויות מקומיות חלשות.

במסמך הזה הננו מתמקדים בתחום המאבק בעוני.  

כבר לפני יותר מעשור התייחסה עמותת הסגל הבכיר לנושא שנידון אז בציבור- מהו קיום בכבוד. פרופ' אברהם דורון וד"ר ג'וני גל הציגו בכנס בבית ברל ביום15.3.2004 את המסמך- "זרקורים-מינימום לקיום בכבוד", ונשלחה תגובה כדלקמן :

קיום אנושי בכבוד, או – מינימום לקיום בכבוד

נהנינו מאוד מהמפגש עמכם ביום שני (15/3/2004), עת הצגתם את המסמך הנחשוני שלכם על "זרקורים – מינימום לקיום בכבוד", מפגש שיזם המרכז הרעיוני לחינוך ולמחקר בבית ברל, וברשותכם אנו מביאים בפניכם את עיקרי הדברים שהעליתי לדיון במהלך המפגש.

1. המחקר הנוכחי שלכם הוא חדשני, ועליו להוות תשתית להעמקה בנושא, תוך היבטי רוחב נוספים.
2. יש צורך לומר משהו על "מדינת הרווחה" המודרנית, הן ברמה הנורמטיבית והן ברמה הכלכלית, תוך הדגשת האני מאמין של השמאל ושל הימין, ולקחים ממימוש מדיניות הרווחה ב- 50 השנים האחרונות, שהרי קיימת בעיה עקרונית של מהי מהות מחויבות המדינה המודרנית כלפי אזרחיה.
3. אין אנו סבורים שההגדרה "מינימום" מבטאת נכונה את האתגר המחקרי או של קביעת המדיניות הציבורית, ונראה לנו נכון יותר לדבר על אופטימום ואופטימיזציה של מתן קיום בכבוד לפרט, למשפחה, ולחברה כולה.
4. זאת מכיוון, שיש לראות את נקודות המוצא של תחומי הקיום השונים בהם אין הגדרת מינימום אלא הגדרת התשומות הדרושות בכל תחום כדי להבטיח תפוקות מסוימות, למשפחה.

• בחינוך – חוק לימוד חובה וחינם, בו הגדרות החובה (שנתונים, שעות לימוד, תשומות כוח אדם) קובעים את רמת האיכות בנושא. 
• בבריאות – חוק בריאות ממלכתי לא מגדיר מינימום אלא סל אופטימלי.
• בקצבאות הביטוח הלאומי – יש שונות רבה.
• בביטחון – אין הגדרת מינימום של בטחון לציבור אלא כפונקציה של משאבים ואיום חיצוני.
• בתעסוקה – אין כל חובת תעסוקה, וכלכלנים אף גורסים ששיעור מסוים של אבטלה הינו הכרחי לצורך איזון עם פקטורים נוספים כמו אינפלציה.
• הכנסה לנפש – יש קו העוני, שכר ממוצע, השלמת הכנסה, שכר חציוני, מדרגות מס, וכדומה. כלומר, הדילמה אינה חד-ממדית בתחום ספציפי אלא בהיבט של הקורלציה שבין המשתנים והאינדיקטורים השונים, המחייבים קביעת "קיום בכבוד" בצורה משוכללת יותר.

אפילו הימנעות הבג"צ (ביום 16/3/2004) לקבוע מהו המינימום, הביא אותו להחזיר את הדיון אל התשומות ואילוצי הקצאת התקציב. 

מי כמוכם יודעים שכיום המדענים החברתיים עוסקים בפרדיגמה החדשה של "הון חברתי" שהינו מצרף של אינדיקטורים חברתיים תוך איגום משתנים מתחומים שונים.

יש גם שונות מבחינת הגדרת הצרכים על פי סוגים שונים של אוכלוסיות היעד, כדוגמת – מובטלים, משפחות נורמטיביות, משפחות חד-הוריות, נכים, זקנים וקשישים, וכדומה.המסקנה הנובעת מכך היא, שאין אפשרות לקבוע מודל אחד, ויש לקיים דיפרנציאציה בין אוכלוסיות היעד ובסיסי החישוב לצורך הקצאה אופטימלית נכונה.

מכל המחקרים בנושאים אלה גם לא ברור מה הם המשתנים הרלוונטיים ביותר – האם סל של מזון, ביגוד ומגורים, האם על פי סל של דפוסי צריכה ועלויות צריכה,  האם בהתאמה לסכלות של שכר והכנסות, ומה לגבי קיום בכבוד בתקופת הגמלאות והזקנה.

יש כאן דילמה לא פשוטה ברמה האסטרטגית של קביעת המדיניות הציבורית, ומה הם האינדיקטורים לפיהם יועדפו למשל חינוך חינם מגילאי 4-3 לעומת קצבאות הזקנה, או שמא בסיס ההחלטה צריך להיות תעסוקה והשכלה לכל כנקודת מוצא המשליכה על כל השאר"

(ההערות נשלחו עם העתקים אל- ח"כ אילן שלגי, יו"ר ועדת החינוך והתרבות, ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ד"ר דב גולדברגר, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, מר ארנון מנטבר, מנכ"ל ג'וינט ישראל, מר יגאל צחור, מנהל המרכז לחינוך ומחקר).

המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי מאמין כי צמיחה כלכלית בת קיימא מותנית במדיניות הפועלת בו זמנית לפיתוח ההון האנושי וההון החברתי הטמונים בה, ובקיום הידברות ושיתוף פעולה בין מרכיביה. זאת, על ידי הטמעה בקרב מקבלי ההחלטות את ההכרה שתהליך של צמיחה בת קיימא מותנה בשילוב בין פיתוח כלכלי לבין פיתוח ההון האנושי וההון החברתי. הגידול באי השוויון החברתי כלכלי במדינת ישראל, פוגע במיוחד בעובדים ובאנשים החיים בעוני,ופוגע בלכידות החברתית וביכולתן של קבוצות מעוטות משאבים להיחלץ ממצבן.

המהלך הממשלתי המשמעותי בעשור האחרון הינו- הקמת הועדה הציבורית בראשותו של מר אלי אללוף, דאז נשיא קרן רש"י, למלחמה בעוני בישראל ואשר מנתה 50 חברים, נציגי גופים וארגונים ממשלתיים - ממשרדי הממשלה, השלטון המקומי, בנק ישראל, אוניברסיטאות, מכוני מחקר, ומומחים מתחומים שונים.

ולכן נפגשנו עם ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר וועדת העבודה והרווחה והבריאות בכנסת, לשיחה מקיפה ומעמיקה בדו"ח.

דו"ח הוועדה למלחמה בעוני בישראל הוגש ביוני 2014 לשר הרווחה והשירותים החברתיים ח"כ מאיר כהן. 

הדו"ח נידון בממשלה בסוף 2016, נידון, אך לא אושר.

בדו"ח הומלץ על סדרת המלצות מסוגים שונים בהיקף כולל של 7.4 מיליארד ש"ח, אולם הממשלה אישרה רק 1.9 מיליארד.

פרקי הדו"ח:

1. חזון הוועדה ויעדי הוועדה
2. המלצות הוועדה
3. נושאים נוספים הקשורים לעוני שלא נידונו
4. הרקע להקמת הוועדה ודרכי פעולתה
5. הגדרת העוני הרשמית והרב ממדית
6. העוני בישראל כיום והשפעת המסים והתמיכות על צמצום העוני
7. אינדיקטורים לעוני הרב ממדי
8. העוני בפרספקטיבה של ההתפתחות המקרו כלכלית.

המלצות עיקריות:

1. יש לפעול לירידה משמעותית בתחולת העוני (בתחומי הדיור, הבריאות, החינוך, הביטחון הסוציאלי) עד לרמה הקרובה לרמת המדינות ב- OECD .
2. הגדלת קצבאות הבטחת הכנסה.
3. הגדלת היצע מעונות יום
4. הגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי
5. פתיחת תכנית חסכון לכל ילד(החל משנת 2017).
6. להרים מטה מרכזי למלחמה בעוני,כמטרת על.
7. הרחבת הכשרות מקצועיות.
8. יצירת מנגנוניים שיבטיחו שאנשים החיים בעוני יהיו מודעים לזכויותיהם כדי שיקבלו את השירותים והקצבאות שהם זכאים להם.
9. להחזיר את מענקי האיזון לרשויות מקומיות חלשות.

מהמחקרים ועבודות מעקב שנעשו על ידי מכוני מחקר (כמו מרכז טאוב, מכון אדווה, ועוד) לעניין הטיפול בדו"ח הוועדה, עולות ההערות הבאות:

המלצות שיושמו (לדוגמא)

1. הגדלת קצבאות זיקנה לקשישים החיים בעוני
2. הרחבת מספר התקנים לעובדים סוציאליים משפחתיים

המלצות שלא יושמו (לדוגמא)

1. לא הוקם מטה מרכזי למלחמה בעוני
2. להקטין פערי תקציב בין דרוש לבין קיים.
3. לא נעשה מאמץ להגדיר מהו שכר מחיה בכבוד.

דברי סיכום שלנו והמלצות לקידום הטיפול בנושא העוני

הנתונים שהוצגו בראשית המסמך בדבר הפערים שבין חוסנה הכלכלי של ישראל לבין נושאים מרכזיים בתחומי הרווחה והעוני, הבריאות והחינוך, כפי שעלו ממחקר השוואתי של ה- OECD וישראל, מחייבים היערכות אחרת מעתה ואילך.

דו"ח ועדת אלאלוף הוגש לשר הרווחה והשירותים החברתיים ביוני 2014, והובאו לדיון בממשלה החדשה (לאחר בחירות 2015) בסוף 2016, מבלי שאומצו על ידה. 

מחקרים רבים ונתונים רבים נאספו ונערכו על ידי מוסדות אקדמיים, מכוני מחקר, ועמותות חברתיות. הבעיה ידועה ושיעור היקף העוני ידוע, ולכן אין צורך שנביא נתונים נוספים.

נקודת המוצא שלנו היא - ועדת אלאלוף, כוועדה במינוי ממשלתי, אשר כללה 50 חברים בעלי מקצוע ומומחיות, מדיסציפלינות שונות, אשר ניתחו את החומר והנתונים, והגישה סדרה של המלצות, שמרביתן לא בוצעו עד היום.

לדעתנו - שורש העיצור המרכזי באי מימוש המלצות הועדה , הוא באי קיום ומימוש המלצה מרכזית שלא מומשה - להקים מטה מרכזי למלחמה בעוני כמטרת על.

מהלך כזה מבטא את הצורך בגישה הוליסטית של התחומים הרלבנטיים - רווחה, דיור, חינוך מגיל 0-3, גישת הטיפול בפרט ובמשפחה גם בהיבט שכונתי, הקניית כישורים לתעסוקה, והמשך לימודים להשכלה גבוהה לכשירים לכך.

(לאחרונה פרסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר נתונים המראים כי מס הכנסה שלילי כתמריץ לתעסוקה תרם להפחתה בשיעור העוני).

זאת גישה אסטרטגית המתכללת את כל המרכיבים עליהם הצביעה הועדה הרלבנטיים לטיפול ליציאה מהעוני.

כל אלה מצביעים על רציונל הגורס שהיערכות ארגונית נכונה עשויה להוביל לטיפול אפקטיבי יותר באתגר שהוא ברמה לאומית. אתגר, אשר כפי שנעשה בעבר (לדוגמא בנושא שיקום שכונות) יש סבירות גבוהה לקידום הטיפול בעוני.

אשר על כן, באים אנו וממליצים כדלקמן :

1. הטיפול בנושא המלחמה בעוני צריך להיות באחריות משרד ראש הממשלה.
2. הגוף המתאים להוביל את הנושא היא - המועצה הלאומית לכלכלה וחברה.

"המועצה הלאומית לכלכלה וחברה עוסקת בנושאים כלכליים, וגיבוש והובלת תהליכים אסטרטגיים לקידום המשק והחברה בישראל... הובלת עיצוב אסטרטגיה כלכלית - חברתית, קידום יעדים כמותיים בתחומי התעסוקה והעוני, ועוד. במסגרת פעילות זו מרכזת המועצה עבור כלל מטה ממשלתי, ולכל הממשלה, וכן מקדמת גיבוש ויישום של תכניות בין משרדיות בתחום הכלכלי חברת" .

אנו מאמינים כי הקמת מטה במועצה הלאומית לכלכלה וחברה, עם נציגות ממשרדי הממשלה הרלבנטיים, היא ההמלצה הנכונה והראויה לקידום נושא המלחמה בעוני.